המלוקק והמוזנח – כיצד לטפל בדימוי גוף שלילי ואובססיה למראה

אהבת היופי או פיצוי על דימוי גוף שלילי – זאת השאלה

הוא תמיד היה נאה, אפילו קצת יותר מידי, נשים אהבו אותו, וזה לפעמים נראה מהצד כמו משחק הפוך, הוא אהב שהן צדות אותו, או כך חשב לפעמים.

הוא ראה איזה דוקומנטרי על ג'סטין ביבר , שהוטרד על ידי נשים מבוגרות ממנו, והרגיש הזדהות.

הוא כבר לא היה צעיר, אבל עדיין נראה נאה וצעיר לגילו, הרבה מזמנו הפנוי הלך לכושר, לבסוף הלך לניתוח יקר מאוד, למתיחת פנים, זה לא עזר,  היה רגע בוא הבין שהוא "מכור" למשהו הוא הרגיש לכוד אבל לא הבין בדיוק את הסיבה.

כיצד לטפל בדימוי גוף שלילי , הטיפול:

הוא: מאז שהייתי צעיר הייתי צריך להרגיש הערצה, נשים חשקו בי, נראה שזה בנה אצלי ערך, עד היום כנראה אני איך שהוא זקוק לזה…

אני: מעניין, האובססיה למראה חיצוני היא תופעה עתיקה, בעולם העתיק סגדו לאליל בשם "תמוז" (על שמו החודש) , זה היה פסל של נער יפיפה, נשים היו באות מניחות פרחים ובוכות לרגלי הפסל.

אולי בכל גבר יש איזה חלק כזה שזקוק להערצה נשית, החלק הזה לרוב הוא פיצוי על דימוי גוף שלילי.

הוא: אני חושב שזה התחיל מהבית, אמי היתה מאוד קרה ועסוקה בעצמה, נראה שהדבר היחיד שקיבלתי עליו הערכה זה היה המראה שלי. אפילו בגיל מבוגר אמא מעולם לא שאלה איך אני מרגיש או מה מצבי, הכל מסתכם אם העלתי שתי קילו או הורדתי 

מהו דימוי גוף שלילי הנרכש מהילדות?

אני: כן , האמא בגיל הילדות מאוד משפיעה על הדימוי העצמי, בשלבים הראשונים של ילדות הילד ממש זקוק להרגיש נערץ על ידי אמו, אם האמא מרוחקת או כעוסה הילד ירגיש חסך נוראי.

לעיתים הוא ימצא דרך לקבל צומת לב, זה חיוני לו, הוא אפילו יעדיף זעם על התעלמות, 

ילד יסכים כמעט לכל דבר כדי לקבל הערכה הורית, כולל להפוך לבובה בחלון תצוגה של ההורה.

גם אצלי זה היה ככה, רק שכילד בחרתי למרוד, הצורך שלי לשדר מצוקה גדל על הצורך בריצוי, תמיד (כנראה בכוונה) הייתי מוזנח, הדבר הזה קיים אצלי עד היום.

הוא: הצורך הזה נתן סיפק לי המון מחמאות לאורך השנים אבל היום זה מרגיש לי כפייתי, מתיש ואפילו מיותר, יש דרך להשתחרר מזה? בנוסף זה איכשהו הופך אותי לשטחי, מזכיר לי כשעבדתי בפרסום היתה סיסמה "IT"S OK AS LONG AS IT LOOKS GOOD" כאילו אם החיצוני הופך להיות חזות הכל, אז העולם הפנימי מצטמצם.

אני: הדרך להשתחרר מזה היא להשתחרר ממשקפי ההערכה שקיבלת מהוריך, היום ההורים כבר לא משמעותיים אבל אתה עדיין מודד את עצמך בדיוק כמו שהם עשו, בו נתחיל מלהכין רשימה של סיבות למה אתה בעל ערך שאינן תלויות במראה.

כיצד לטפל בדימוי גוף שלילי

הוא: קל להגיד וקשה לעשות, זה מאוד מושרש בי.

אני: נכון, אצלי מאוד מושרש הדבר ההפוך, ובכל זאת זה אפשרי, הדרך לשם עוברת דרך ההבנה שהביטחון שהמראה נותן הוא מאוד חלקי, כמו לנפח גלגל עם פנצ'ר וזה גם בסיס רעוע, מיצר חרדה, כי הכוח לקבוע אם אתה טוב או רע נמצא אצל אחרים, עליך להבין שבמובן הרוחני ערך עצמי נבנה מזה שאתה חיי בהלימה לערכים שלך, שאתה אדם אצילי, יציב, אמיתי, חומל ורוחני.במובן הפסיכולוגי זה מבוסס על היכולת של האני הבוגר שלך למלא את הצרכים של האני הילדי שלך מבפנים. כששתי הגורמים האלו מטופלים יש כמובן מערכת הרגלים שצריך לשנות.

הוא: נשמע מורכב, מאיפה מתחילים?

תרגיל לטיפול בדימוי גוף שלילי

אני: תרגיל התחלה…

 תרגיל לשחרור אחיזה בהופעה חיצונית ושחרור של דימוי גוף שלילי

א. חשוב על דפוס ההופעה שלך? האם הוא גנדרני, סתמי, מוזנח?

ב. כמה זמן אתה משקיע בו?

ג. נסה לבדוק מה מניע את הדפוס הזה? להתבלט או להעלם? להרשים או להידחות, להיות חלק ממשהו או להראות שונה ממשהו? 

ד. נסה לחשוב מתי לראשונה הרגשת את הצורך להתלבש ככה, ומה זה ייצג בשבלך אז?

ה.  איזה רווח רגשי המראה הזה נתן לך? בדוק האם זה הגן עליך ממשהו, הסתיר משהו? זיכה באהבה הורית, או משך ביקורת (וצומת לב) הורית באופן אגרסיבי פסיבי.

ו. האם הדבר הזה עדיין משרת אותך? האם עדיין יש לך צורך בחוויה הרגשית שהמראה מזמן?

ז. אם לא, דמיין את עצמך ללא המראה הזה, איזה רגש יצוף אם לא תתלבש ככה? הסכם להרגיש אותו ולתת לו מקום.

ח. איזה מראה היה מתאים למי שאתה היום?

ט. נסה בהדרגה להתאים את המלתחה שלך למראה החדש.

הערות:

*הרחבה על הפרעת אישיות דיסמורפית ומשמעותה הקלינית.

*פוסט הרחבה על דימוי עצמי ותחושת ערך.