אופנהיימר ביקורת סרטים

אופנהיימר – בין גאונות לאחריות, ביקורת סרטים בגישה פסיכולוגית רוחנית

אופנהיימר - בין גאונות לאחריות, ביקורת סרטים בגישה פסיכולוגית רוחנית הסרט אופנהיימר שוחרר לאקרנים והוא מציג עומק נהדר, בקצב איטי, ונאמן לאירועים ההיסטוריים. לסרט קאסט נהדר ואת אחד הבמאים הנחשבים של התקופה. כריסטופר נולאן. הוא מציג גיבור הנמצא במצב הדרמטי ביותר האפשרי, בחירה האם ליצור משהו שעשוי להציל את העולם בטווח הקצר, אבל עלול להשמיד את העולם בטווח הארוך. בקונפליקט הזה של האם "לשחק בלהיות אלוהים" מתגלה דמות הגיבור, שעובר מסע, ממנו כולנו יכולים ללמוד.
אופנהיימר הוא גיבור אמיתי, שיוצא למסע גיבור שישנה את העולם,  הוא מוכן בשורה התחתונה לבחור בחירות קשות ולשלם מחירים מורכבים
בדומה לגיבור היסטורי מקביל, טיורינג, ממציא המחשב הראשון, (שפיצח את מכונת ההצפנה הנצאית וחווה השפלה ומאסר על היותו הומו.), גם אופנהיימר מצא עצמו לאחר ההצלחה הכבירה, בצד הלא נכון של הפוליטיקה, באופן מעשי פוטר מעבודתו, ונחקר על קשריו עם הקומוניסטים בתחילת דרכו. לבסוף אופנהיימר זוכה, וכבודו הוחזר, אבל כל זה קרה מאוחר מדי ומעט מידי.
 
הסרט מתחיל בלהציג את התקופה המרגשת של שנות ה 30 תקופה בה עולם הפיזיקה תסס בחדשנות עצומה, ואגדות מדעיות כמו איינשטיין, נילס בור ופארמי, היו בשיאם. אופנהיימר מוצג כ"תרמילאי" פיזיקה, הנודד בארופה של לפני המלחמה ופוגש "אגדות" חיות, הוא היה לאמריקאי הראשון שהביא את תורת הקוונטים לארה"ב, העלילה מתארת את הקשיים שנחל בליצור את מחלקת הפיזיקה הראשונה בארה"ב, מדינה שהייתה מבחינה אקדמית מאוד סגורה. את שיתופי הפעולה שלו עם מדעני "ניסויים" שהשלימו את כשרונו כפיזיקאי "תיאורטי", הסרט מציג את גאוניותו בלמידת שפות, וגילוי הבסיס התיאורטי לקיומם של "חורין שחורים" ואת האידיאליזם שלו, שהביא אותו להצטרף לתא קומוניסטי בתקופה בה קומוניזם בארה"ב נראה כרעיון נהדר לצדק חברתי.
 
מכאן הסרט מציג את מערכת היחסים שלו עם לזלי קורז (מאט דימון שמשחק נפלא) , הקצין שרותם אותו לפרוייקט הסודי והיקר בעולם, בניית נשק יום הדין, פשוטו כמשמעו. (אזהרת ספולריים – אם יש לזה משמעות כשמדובר באירועים היסטוריים ידועים לכולם), הסרט מתאר כיצד מדען תיאורטי "שאינו מסוגל לנהל דוכן המבורגרים" הופך למנהל מוכשר, שגורם לקבוצה גדולה של אנשים בעלי אגו, לעבוד יחד וליצור את הדבר המורכב והמסוכן ביותר שהיה עד אז על פני האדמה, כל זה בזמן שיא, בעוד שהסכנה שהיטלר יגיע לפצצה לפניו מהדהדים ברקע. ברקע גם נמצאים מערכת היחסים המורכבות שלו עם אינשטיין, האיש שמשוואתיו פתחו את האפשרות התאורתית לפצצת האטום אבל התנגד לתורת הקוונטים כי "אלוהים לא משחק בקוביה". אינשטיין למרות המחלוקת היה מעין דמות אב לאופנהיימר, מוצגות מערכת היחסים שלו עם אשתו האלכוהליסטית והמאהבת הקומוניסטית שלו., וכן יחסיו עם לואיס סטראוס, פוליטיקאי יהודי עשיר שעמד ברשות הוועדה לחקר האטום אבל התגלה כאוייב קטנוני וסחף את לחקירה קשה ואובדן הסיווג הביטחוני שלו.
כמובן שאופנהיימר וציוותו מצליחים לבנות את הפצצה לפני הנאצים וברית המועצות. מאותו רגע הסרט עוסק בהשלכות של בניית הפצצה, ו…ביום שאחרי.
שטראוס הוא גיבור מורכב, חנון של ספרים וקאובוי, מאהב מלא תשוקה ומשורר רגיש ומתוסבך, הסרט מציג את כישרונו הנהדר כחוקר, את חולשותיו כמאהב, ואת התמימות הפוליטית שלו.
אופנהיימר מוצג כאדם חושב המודע לשינוי הגדול שיצר בעולם, והסבל שהמצאתו גרמה.
לאחר בניית הפצצה, הוא הופך לקול המצפון וההיגיון, שהפוליטיקאים של זמנו סרבו לשמוע. הוא נלחם נגד מרוץ החימוש, וניצל את שמו כדי לדחוף להסכם חימוש בין המעצמות במלחמה הקרה.
הסרט מראה איך זמנים גדולים יכולים להוציא גדולה מאנשים, אופנהיימר היה חסר כל ידע בניהול, אם זאת הוא עמד בראש הפרויקט המורכב והסודי ביותר של מלחמת העולם השניה, ועשה זאת בהצלחה.
מבחינה פסיכולוגית הסרט מראה את ההבדל בין מצפון שכלי ומצפון רגשי.
מבחינה שכלית פעולתיו של אופנהיימר היו נאצלות ומוצלחות, אם הנצים או ברית המועצות היו מגיעים לפצצה לפני בנות הברית מצב העולם היה גרוע מאוד.
הפצצות על יפן, לא היתה החלטה שלו. ובכל הערכה הן חסכו את חייהן של מאות אלפי לוחמים ואזרחים, (היות ויפן התכוונה להמשיך להילחם בכל מחיר).
אם זאת אופנהיימר חיי את התקופה שלאחר הפצצה עם אשמה כבדה.
העובדה הזאת מציגה את העיקרון הפסיכולוגי הקרוי "מלכודת החמלה".
בהרבה ניסויים הוכח שאם תורמים יצטרכו לבחור לתת את כספם לדבר בעל תורמה מזערית אבל מעורר את הדימיון, לבין משהו בעל תרומה משמעותית אך מופשטת, לרוב הכסף ינתן לדבר הראשון.
לדוגמה יהיה הרבה יותר קל לגייס כסף עבור צעצוע יקר מאוד לילדה מסווימת החולה במחלה חסוכת מרפא, מאשר לפרוייקט להצלת יערות הגשם, או להאכיל מיליון רעבים בסודן.
קל יותר ליצר הזדהות עם הילדה הסובלת והוריה, מאשר עם דבר מרוחק כמו יערות או אלפי אפריקאים רעבים. אופנהיימר ועמיתיו לכודים במלכודת הזאת, הרווח של בניית הפצצה נתפס כספקולטיבי ומופשט ביחס להצגה הויזואלית המחרידה של 120000 קורבנות הירושימה ונגסקי.
הסרט משווה את אופנהיימר לפרומתיאוס, הטיטאן שגנב את האש מהאלים ונתן אותה לאדם.
ההשוואה מתחזקת כאשר אופנהיימר הקריא למאהבת שלו גין טטלהם,(דמות נהדרת וטרגית) פרק מהבהווגיטה (השירה ההודית הגדולה), טקסט רוחני בעל מעמד השווה לתורה בתרבות ההודית, בה קרישנה, (אלוהים המתגלה כדמות אדם), מציג עצמו לאנושות (דרך הלוחם חסיד ארג'ונה) ככוח ההרס וההשמדה הקוסמי, הבורא עולמות ומחריבם.
אולי התפקיד הזה, של פרומתאוס מודרני, מביא האש הגרעינית לאנושות הוא תפקיד קצת גדול מדי לכתפיו של אדם בן תמותה.
במיתולוגיה היוונית, האלים מענישים את פרומתאוס בעינויים קשים, בהם הנשר של זאוס אוכל את הכבד שלו מידי יום. הכבד והכליות ייצגו בעולם העתיק את משכן המצפון והמוסר (מוסר כליות), נראה שהאלים " הענישו את אופנהיימר" ביסורי מצפון, על שלקח מידם פעולה שרק אלוהים יכול לשאת. באיפוס ההודי מהברטה, שהבהווגיטה היא חלק ממנו, קרישנה עצמו מקולל על ידי אימו של ה"נוול", כי בעיניה הוא היחיד שהיה יכול למנוע את מלחמת יום הדין שבמרכז המיתוס ההודי.
אפילו דמות אלוהית כמו קרישנה, לא נימלטה מההשלכותהשל מעשים היוצרים סבל בקנה מידה עצום, אם זאת קרישנה מנקודת מבט אלוהית, ראה אפילו את הקללה (שימות על ידי צייד עיוור, כאחד האדם) כחלק מהתוכנית האלוהית, וכנבואה המקיימת את רצונו. אופנהיימר אינו אלוהים, והוא חיי עם רגשות האשם עד סוף חייו.
אופנהיימר אינו שוקע בדיכאון אלא עושה את כל מה שביכולתו ש"תינוק" שהביא לעולם יטופל באחריות.
הסרט מציג פגישה היסטורית בין אופנהיימר והארי טרומן, הנשיא שפקד בפועל על הטלת הפצצות.
אופנהיימר מדבר ממצפונו על האחריות שיש בידיו של אדם שבכוחו להשמיד את העולם, טרומן מבטל את דבריו, וקורא לו מאחורי גבו "ילד בכיין". הוא מזכיר לו שפוליטיקאים אחראיים על התלת פצצות, לא מדענים.
הבמאי כריסטופר נולאן ידוע בהצגת קונפליקטים רגשיים, וכאן הוא מציג את האמירה האישית שלו. אופנהיימר הוא אדם טוב, ומצפוני, לכן הוא נענש, הוא גיבור אמיתי, שרצה לעשות טוב, ובתמורה סבל מיסורי מצפון ורדיפה פוליטית, טרומן היה פוליטיקאי משופשף שהתעניין בכוח, בשבילו הדאגה לשלום העולם ולנזק ההומניטרי נראתה כחולשה, ביחס לשחקנים אחרים במגרש הפוליטי של אז כמו סטלין, והיטלר, טרומן הוא כמעט ומלאך, ובכל זאת זה גרם לי לחשוב, שאולי אם מדענים היו קובעי מדיניות ולא פוליטיקאים, העולם היה קצת יותר טוב.
אופנהיימר כמיצג של תקופתו מת בגיל צעיר יחסית 62, מתוצאות של עישון שרשרת, פטירתו בשנת 67, היא אולי החמצה היסטורית, אני חושב שהוא היה נהנה ומזדהה עם "דור הפרחים" ועם המהפכה "הפסיכדלית", כאדם של חשיבה מקורית ורדיפת שלום, הוא היה יכול לתרום מרוחו ויוקרתו להתנגדות לאמריקה ה"כוחנית" שהפכה בהדרגה ל"ביריון העולמי" בעצמה. זה כמובן ספקולציה… אך ככה זה, סרט טוב בעיני הוא סרט שגורם לנו לחשוב, הסרט בהחלט עושה זאת.
 
 

הצתרפו לקבוצת הווטסאפ לקבלת עידכונים ואת המיני קורס החינמי על אימון טראנספרסונלי

פוסטים נוספים

כיצד לבחור בדרך הרוחנית הנכונה
טנטרה

כיצד לבחור בדרך הרוחנית הנכונה

  כיצד לבחור בדרך הרוחנית הנכונה האם "יהוה" הוא "הדמיורג" – פוסט עומק העוסק בארכיטיפים דתיים ופסיכולוגיים, בגנוסטיקה, אלכימיה והשאלה "מי השם אשר אשמע בקולו".וגם

המשך קריאה »

שיתוף:

גלילה לראש העמוד

רוצה להיות מטפל-על המשלב רוחניות עם כלים פסיכולוגיים מבוססים?

קורס טיפול טראנספרסונלי בדרך מסע הגיבור נפתח בקרוב

הצתרפו לקבוצת הווטסאפ לקבלת עידכונים ואת המיני קורס החינמי על אימון טראנספרסונלי