זוגיות רעילה כתוצאה של "תפקיד" מהילדות, איך יוצרים תסריט חדש

זוגיות רעילה היא לרוב תוצאה של "משחק תפקידים" זוגי, שלרוב משחזר דינמיקה משפחתית מהילדות, במשחק הזה אנו משחקים תפקיד שלא משרת את אושרנו או הישרדותנו, להיפך לרוב הוא מיצר בדיוק את החוויה שהתפקיד הזה ניסה למנוע בילדות, המקרה הטיפולי הבא מציג את המצב בצורה נהדרת.

סיפורה של שיר (שם בדוי) האישה האימהית שרצתה להיות קצת ילדה

היא תמיד דאגה לכולם, הייתה האמא, עוד בילדות היא הייתה הגיבורה שמחזיקה את כל המשפחה על כתפיה, אבא מנוקר, אמא תלותית, אחות שבירה, היא היתה זאת שמחזיקה את האצבע בסכר, זאת שאם תתפרק הכל יהרס. הוריה הציגו זוגיות רעילה ומלודרמטית שהשפיעה על הכל, היא נאלצה להיות "הגיבורה". 

עכשיו בגיל 35 כבר לא יכלה לעשות זאת יותר, אבל לא ידעה איך לייצר דבר אחר, היה לה בן זוג חמוד, ילד מתוק, אבל גם איתם תמיד הייתה האמא, ובא לה קצת להיות ילדה…ממש בא לה.

***לשנות את התפקיד,  לשנות את הגורל***

אני: את יודע יש תפקידים שאנו לומדים בילדות, על פי תיאוריית המערכת המשפחתית במשפחות פטולוגיות לרוב קיימים 4 תפקידים שילדים לוקחים עליהם כדי להסתגל לסביבה רעילה והם, הגיבור, השעיר לעזאזל, הילד האבוד והליצן.

למעשה מדובר באסטרטגיות התמודדות מול מערכת משפחתית לא מאוזנת, אני ואחי למשל קחנו כל אחד שתי תפקידים, אני הייתי הגיבור האחראי, וגם "השעיר לעזזל" שסופג את הזעם ההורי כדי שהאווירה בבית תירגע, אחי היה השביר שכבר בגיל שבע ברח מבית הספר

כי סבל מדיסלקציה וכתב החיים שחורים, הורי לא העיזו להתנהג אליו בדרך שהתנהגו כלפיו כי חרדו שיתמוטט, הוא גם היה הליצן החמוד וחברותי, בעוד שאני הייתי הרציני, האחראי וגם קליע הברקים, שלקח על עצמו לספוג את הזעם ההורי על כל "טעות" קטנה.

מעבר מהאשמה לאחריות, הדרך החוצה מזוגיות רעילה 

היא: אני מבינה, אני מאשימה את בן הזוג, בכך שהוא לא קורא את צרכי, למה אני צריכה לבקש שינקה את הכלים או יכון אוכל שאני עייפה, אני מצפה ממנו שידאג לי שיהיה לו אכפת, אם לא אני מתמלא זעם.

אני: האם את מבקשת ממנו את זה, מבטאת את צרכיך?

היא: ביקשתי פעם אחת, ולמה בכלל זה צריך לבוא ממני, אני באופן טבעי רואה מה כולם צרכים ועושה זאת לפני שיבקשו. אם אני כועסת מאשימים אותי שאני יצרתי זוגיות רעילה.

אני: זה היה התפקיד שאליו הוכשרת מגיל 0 , את מאוד טובה בו, וכמו איזה טום קרוז בצעירותו את לוקחת רק סרטים שזה התפקיד שלך בהם.

את מעולם לא למדת לשחק תפקיד אחר, את השדרת לכל "במאי באזור" זה התפקיד שלי, אז שוכרים אותך שוב ושוב לשחק את התפקיד הזה.

את למעשה מעבירה מסר כפול, את רוצה שידאגו לך אבל במקום לבקש את עושה בשביל אחרים, אנשים מניחים שאת נהנית מהתפקיד הזה ולוקחים ממך, הם מניחים שאם תרצי משהו תבקשי באופן ברור,

אבל את לא, ובסוף את מתפוצצת, מאשימה ומתקיפה וזה גורם לאנשים עוד פחות לרצות להקשיב לך ולמלא את צרכיך, מעין מעגל קסם שלילי כזה.

היא: זה מה עושים?

אני: את צריכה ללמוד תסריט חדש, גם טום קרוז שרצה לקחת הפסקה מ"משימה בלתי אפשרית 139 " ולעשות תפקיד שונה, כמו נגיד "איש הגשם", היה חייב להתרגל לשורות תסריט חדשות, התנהגויות חדשות וכו.

היא: איזה שורות למשל?

אני: איך היית רוצה לקרוא לתפקיד החדש שלך?

היא: הנסיכה המקבלת פינוק ועזרה.

כיצד ליצור תפקיד זוגי שמטיב איתך?

אני: אחלה, איזה "שורות" יש בתפקיד הזה שאת לא יודעת להגיד?

היא: המממ, אני צריכה עזרה בשטיפת כלים, אני רוצה שתעשה לי מסאז', אני רוצה שתבשל ארוחת ערב, אני צריכה שתגיד לי שאתה דואג לי ואני אהובה, אני צריכה שיהיה לך אכפת ממני…

אני: פוס, את ה 4 הראשונים אהבתי, החמישי בעייתי, זה מסר לא ברור, השם את האחר במעין מבחן לא הוגן, תהיי ברורה וספציפית…

היא: אבל כל כך קשה לי לבקש, ממש שונאת את זה, למה אנשים לא יכולים לשים לב ופשוט לעשות מה שצריכה בלי שאבקש? זה מתסכל

אני: את השחקנים האחרים מדברים בשפה שונה, יש קטע בג'רי מגוואייר, שג'רי ה"אשכנזי" האמריקאי המלוקק והמנומס מתפוצץ על האתלט השחור שהוא מקדם ואז מבקש סליחה שצעק, האתלט

מחייך ואומר לו תודה "סוף סוף אני מרגיש שאנו מדברים". תפקיד הנסיכה לא טבעי לך, את רגילה להיות המלכה האחראית, אנשים לא מצפים ממך שתבקשי דברים, ואפילו אם את כן פעם במאה שנה מבקשת זה לא מתקבל ברצינות, כאילו נוגד את הדמות שלך, כדי לשנות תפקיד עליך קצת כמו טום קרוז "להגזים במשחק", האמת שאני אוהב את המשחק שלו למרות שיש לו נתיה ל OVER ACTING , גם את צריכה בהתחלה 

להחצין ולהגזים עם הבקשות שלך, אפילו שתרגישי לא נח, ואפילו קלמזית, קצת FAKE IT TILL YOU MAKE IT , עד שהתפקיד יהפוך למשהו פנימי יותר, וזה יכנס לחלק מהרפרטואר שלך.

אם התפקיד החדש מרגיש לך "לא טבעי", כנראה שאת בדרך הנכונה

היא: אני מפחדת שזה יהרוס את הזוגיות, לא על זה בן הזוג חתם כשפגש אותי הוא "שכר" אותי להיות ה"אמא". 

אני: אבל אם תמשיכי רק לגלם את ה"אמא" בסוף לא תוכלי להמשיך יותר ובמילא תתפטרי מהצגה, יש לך חסך עמוק בקבלה, אם לא תמלאי אותו משבר יגיע בכל מקרה, לרוב באופן הרבה פחות נשלט ויותר הרסני.

בדרמה המשפחתית שלך כדי שתעבוד את צריכה לגלם גם את התפקיד הזה.

היא: טוב אז איך מתחילים?

אני: אוקיי על איזה שורה בטסריט מהתפקיד החדש היית רוצה לעבוד השבוע…

היא: כנראה, אני רוצה שתבשל היום את ארוחת הערב, הוא אמר שהוא רוצה ללמוד לבשל, יש לו איזה טראומה שם של אמא שתמיד גרשה אותו מהמטבח,

אני: אוקיי, רק אל תהפכי למורת הבישול שלו, זה עוד פעם האחריות של האמא, תבקשי ממנו שיבשל ותיהי הנסיכה שמקבלת… 

היא: אויי זה יהיה קשה

אני: גם לטום קרוז היה קשה לשחק ב"איש הגשם", נטלי פורטמן השקיעה שנה בלהתכונן לתפקיד ב"ברבור שחור",  החיים לא קלים אבל אחרי כמה חזרות תראי שהמצב משתפר…

היא: טוב, אכניס את תפקיד הנסיכה לרפרטואר שלי

אני: ספרי לי איך הייתה הצגת הבכורה -)