אז הבנתם שמדיטציה היא התשובה לבלבול, חוסר שקט, ועייפות אבל לא מצליחים להתמיד?
כולנו יודעים שכדי להגיע לתוצאות ובמיוחד במדיטציה צריך לתרגל בהתמדה. העניין הוא שאם לא חזרנו אתמול מסדנת ויפאסנה או קורס מורי יוגה ומדיטציה ברישקש די קשה לשמור על הגחלת.
אני חולק פה כמה דברים שעובדים בשבילי.
אשמח שתכתבו בתגובות מה עובד בשבילכם.
והנה הדרכים שלי:
1. לתרגל דבר ראשון בבוקר.
במיוחד אם אנו חיים בעיר קל להסחף בזרם המשימות והמטלות של החיים ולגלות בסוף היום ששוב לא תרגלנו. אם תרגלת בבוקר זכית גם בהתחלה מצויינת ליום וגם עשית v על עבודה רוחנית.
2. הכנה וכוונה
לסדר את החדר, להדליק נר, לעשות טקס קצר, להדליק קטורת, לשמוע מוזיקה או הרצאה שנותנת השראה…וכו
למעשה כל דבר שמעורר את הניצוץ להתחיל את התרגול יעבוד… וזה בסך הכל גם כיף.
3. להרהר על המוות.
כן קצת מטריד אבל בהחלט נותן פרספקטיבה ביחס למה חשוב בחיים, במיוחד אם אתם מאמינים בקארמה, גלגול נשמות ובפילוסופיה שרואה בהארה רוחנית את הדבר החשוב בחיים.
תרגול המוות הבסיסי הולך ככה:
א. המוות ודאי (לפחות מותו של האגו)
ב.הוא יכול לבוא בכל רגע
ג.כשיגיע הדבר היחיד שיעזור לנו זה הקארמה הטובה שצברנו וההשגה הרוחנית שלנו.
ד. לכן חשוב לתת מקום בחיינו לתרגול רוחני
ה. לכן חשוב לתת מקום היום לתרגול רוחני
ו. לתרגול הרוחני שנעשה יש פוטנציאל מדהים (תובנות, קארמה טובה, הארה) , אפילו אם התרגול שלי יהיה גרוע המאמץ לעשותו זורעת זרעים לתרגול טוב יותר בעתיד. לכן אתן לו את המיטב כאלו עתידי תלוי בכך…כי הוא באמת תלוי בכך.
4. להתחיל בצעדים קטנים.
הפילוסופיה של או הכול או כלום היא הדרך הבטוחה להיכשל במבחן ההתמדה. עדיף לתרגל קצת אבל בעקביות מאשר בפרצי תרגול אינטנסיבים שמשאירים אותנו מותשים ולוקחים חצי יום.
לעיתים ניתן לנטרל את ההתנגדות בצעדים קטנים. עם העצלות הפנימית משתמשת בדחיינות ומבקשת ממני רק עוד 5 ד במיטה, או מול המחשב, אני עונה לה באולי רק חמש דקות על כרית המדיטציה, יותר קל לי אז להתנתק מהדבר האחר. זה עובד מצויין.
5. פשוט להתחיל.
האסנה הקשה ביותר לביצוע היא תרגיל החימום הראשון… אחרי זה כבר נכנסים לזרימה, הרגע הקשה ביותר במדיטציה היא לשבת על הכרית ולעצום את העיניים..
הדבר דומה לכניסה לבריכה, נדרש לגוף כמה רגעים להתרגל למצב החדש אבל אז הוא נהנה מזה…
אם ממש קשה לי להתחיל אני משתמש בשיטת nlp לשבירת דחיינות.
אני מדמיין עצמי מתרגל מדיטציה ומרגיש את ההתנגדות. אז אני מבטא אותה במילים, אני חוזר ואומר "אני לא רוצה למדוט" שוב ושוב אז שהקול הזה נחלש ומפסיק מעצמו, אז יתגלה הקול ההופכי שאומר "אני רוצה למדוט" אני מקשיב לו.
בגירסה יותר גופנית אני ממש מרגיש את ההתנגדות בכל הגוף, אני נושם עמוק, מחזיק את האוויר ומגדיל את ההרגשה, לבסוף אני נושף את האוויר ואת ההרגשה החוצה, לרוב יתעורר אז הקול הנופכי שרוצה לעשות מדיטציה. אני מקשיב לו.
לעיתים באמת משהו בתוכינו לא רוצה או מסוגל למדוט היום מומלץ אז לוותר, עדיף להפסיד יום אחד של תרגול מאשר לפתח יחס של כעס או דחיה מהתרגול. אם זאת כדי לבדוק שה"מיינד" אינו מרמה אותכם ומתחיל לעשות שטויות כל פעם שאתם מתקרבים לכרית. אז עדיף פשוט להתרגל לשבת בכוח זמן קצר בכל יום בנחישות של פנדמנטליסט שיעי.
עד כאן אני.
אשמח לשמוע בתגובות, עצות נוספות ולדעת מה עובד בשבילכם.
