סיפור טיפולי – פגיעה מינית בילדות והאישה שהצליחה לא לזכור את מה שתמיד היה איתה וניהל את חייה.
הקדמה: היא חוותה דימוי עצמי נמוך, בושה לא מוסברת וגועל, מה שלא עשתה כדי לטפל בזה,היתה לה תחושה של כיווץ וצורך לעבוד נורא קשה כדי שישימו אליה לב, היא תמיד עשתה הרבה כדי להצליח, עד שהבינה שבעצם היא בורחת מעצמה.
הטיפול:
אני: נראה שמאוד קשה לך להירגע ולנח, יודעת למה?
היא: אני מרגישה בושה עמוקה לא מוסברת כשאני מפסיקה לרוץ היא מציפה, ואיתה תחושה של כיווץ נורא בבטן.
אני: מתי היתה הפעם הראשונה שהרגשת בושה כזאת? (בליווי תהליך כניסה לטראנס, והשאה ספציפית הקשורה בקו הזמן)
היא: עולה לי תמונה קפואה, אני לא זוכרת חוץ מזה שום דבר, אני בסלון של חברה, בת 4-5 משחקת איתה, אבא שלה יושב שם עם רגל על השולחן.
אני: מה עוד את רואה בתמונה, במה את משחקת? איזה צבע השטיח? (שאלות על פרטים שמאפשרים "לפתוח את התמונה")
היא:שטיח צהוב, משחקות בבות, יש תמונה ירוקה
אני: ומה הוא עושה?
היא: קצת שיכור, אולי, מתנהג מוזר…אני לא מרגישה בנוח.
אני: ומה קרה לפני…
היא: לא זוכרת,
אני:ומה קרה אחרי?
היא:לא זוכרת…
אני: מתי הופיע הכיווץ שאיתך עד היום, לפני התמונה או אחריה?
היא: אחרי
אני: אז שיחקת בבבות והרגשת לא בנוח ליד האבא של החברה, ואז מה קרה?
היא: לא זוכרת
אני: מה עוד יש בתמונה הקפואה? זה ביום או בלילה?
היא: שמעתי אולי אותו מדבר על משהו, היה יום, בשתי בגדים של קיץ, קצרים.
אני: ואז מה קרה…
היא: הלכתי לשרותים, אני מאוד מכווצת עכשיו..
אני: תארי לי את השרותים..
היא: היה חלון קטן, וקרמיקה, חוץ מזה לא זוכרת..
אני: ומה קרה אז…
היא: הוא בא אלי מאחור, הרגשתי אותו…אני קפואה,
אני: היית קפואה, את עכשיו גדולה ואיתי בחדר, ואת בטוחה.
היא: מרגישה הקלה…אבל אולי זה דימיון .. איך אפשר לדעת? אולי אני מדמיינת?
האם זיכרון ילדות הוא אמיתי, כיצד יודעים אם הייתה פגיעה מינית בילדות?
אני: גם אם זה ארוע שקרה בעיקר בראש, החוויה עצמה אמיתית ואת עדין מחזיקה אותה, והיא לוקחת לך אנרגיה, מה שמעניין זה לשחרר את החוויה, מנגנוני ההגנה שקשורים בה, והרגש המודחק שעצור. אם זאת, בגדול, לא טבעי שילדה לא תזכור כלום מתקופה מסוימת ואם זאת תגיב בצורה אינטנסיבית כלפי ארוע שאינה זוכרת.
זה לא אומר שהיה תקיפה מינית קיצונית, לעיתים רוב החוויה היתה פינימית ואפילו דמיונית, אבל זה עדין מצב טראומטי, ומתפקד כמו פגיעה כל פגיעה, ילדה קטנה גם ככה מרגישה לא בטוחה בעולם ורואה מבוגרים כסמכות מוחלטת, כך שגם משהו שיכול להיות מינורי למבוגר, יכול ליצר פגיעה עמוקה לילד.
אם זאת יש סיכוי לא רע שהיה שם משהו מעבר לדימיון, האינטנסיביות הרגשית, והמאמץ "לא לזכור" מאוד גבוהים, וכן התוצאה של לשאת בושה וגועל כלפי עצמך, זה מרגיש כמו משהו שחורג מדמיון.
היא: הבית הזה היה מקולקל מאוד, גם הסבא עשה לי מעשה לא נעים שאותו אני זוכרת בוודאות.
אני: בדרך כלל הדברים האלו יושבים על העברה בין דורית ככה שלא מפתיע…
מתואר פה תקציר של תהליך מורכב שהחסרתי ממנו בכוונה פרטים רבים כדי שלא יעשה ללא הדרכה ותמיכה מקצועית)
היא: אז איך יודעים?
ההיסטוריה של האמינות של זיכרונות ילדות – לא כל פגיעה מינית בילדות היא אמיתית
אני: בעבר היתה תקופה "פמיניסטית" בטיפול בה חשבו שכל הבעיות של נשים נובעות כי הוטרדו בילדות, היתה מטפלת מפורסמת שכנראה נפגעה בילדות בעצמה, והיא ממש שכנעה את מטופליה שהן חוו פגיעה בילדות, מטופלים רבים, במיוחד כאלו עם נטייה גבוהה לריצוי "נזכרו" בארועים לא אמינים, וכשכמות הנפגעות שגילתה חרגה מכל סטטיסטיקה אנשים רבים הרימו גבות והתחילו לחקור את האמינות של טיפוליה.
מטופלת אחת בפרופיל גבוהה האשימה את אביה שאנס אותה, וטבעה אותו, דבר שהוכח כשקרי וזה היה מקרה ציבורי מאוד, לאחר מכן פורסמו הרבה מחקרים שהראו שזיכרונות ילדות אינן אמינים במיוחד כשמטפלים עם אג'נדה "עוזרים" למטופליהם להיזכר קצת יותר מידי.
בכל זאת לא מעט פגיעות מיניות קורות לצערינו במשפחות, פגיעות כאלו בילדות המוקדמת לרוב מודחוקןת, אבל נשמרות, וניתן לשחזר אותן.
לחוויות האלו השפעה עצומה, הילד אינו יכול להבין שהמבוגר הוא הלא בסדר, הוא יפרש את זה כאילו הוא עשה משהו לא בסדר, או שיש בו משהו לא טוב שבגללו הוא "נפגע", בחברה דתית הוא גם עלול לחשוב ש"גופו" באיזה אופן גרם לבוגר לחטוא, ולכן גופו טמא, לרוב חוסר האונים, הפחד וההפתעה, יגרמו לילד לשמור את הארוע לעצמו, ולקחת את כל האשמה והבושה על עצמו, מה שיבודד אותו ויוסיף עוד מימד של נזק.
איך יודעים אם יש זיכרון טראומתי מודחק? סימנים לפגיעה מינית מודחקת מהילדות
הסימפטומים המרכזיים לפגיעה מינית בילדות הם:
*תחושת דריכות גבוהה ולא מוסברת, ש"תמיד היתה שם".
*קושי לנח בהוויה, ולהתחבר לתת המודע
*אסקפיזם התמכרות וצורך בריגוש קיצוני
*נגיב באופן קיצוני של הימנעות או אובססיה בנושאים המהווים טריגר לטראומה
*יחס מזלזל כלפי הגוף, בושה וגועל ממיניות, או יחס *מנותק רגשית (הרבה עובדות מין חוו פגיעה מינית בילדות, ומגיבות דרך ניתוק רגשי והחפצת הגוף)
*תקופות שאין לנו זיכרונות מהן
*ניסיון להיזכר בדברים ספציפיים בתקופות האלו ייצר דריכות, התנגדות ווכיווץ.
הסימפטומים האלו יכולים להקשר גם לדברים אחרים ואינם הוכחה לפגיעה רגשית בילדות.
מה עושים אם גילנו שיש פגיעה מינית מהילדות?
אם הקריטריונים האלו הולמים את מצבכם מאוד ממולץ לפנות למטפל מומחה בטיפול בטראומה.
הצפה של זיכרונות טראומטיים ללא תמיכה, בשלות ומוכנות עלול להחמיר את הפגיעה ולא להועיל.
כיצד מטפלים בזיכרונות טראומתיים מהילדות
כשמזהים שיש זיכרון כזה, הדרך הישירה והעמוקה ביותר, היא לחשוף את הזיכרון מצב טראנס, ולאפשר לחוויות לעבור עיבוד מחדש דרך העיניים הבוגרות של המטופל, עבודה אפקטיבית, תאפשר שחרור של האנרגיה החסומה, פירוק של החלטות מפתח, ומנגנוני הגנה, שהפכו לכוח הרסני הגרוע מהבעיה עצמה, והחזרת מערכת העצבים למצב של בטחון ומנוחה.
הערות:
*עובדות מין רבות עברו פגיעה מינית, וכן נזירות או נשים הנמנעות ממין.
מדובר בתגובות שונות לאותה חוויה, נזירה תרגיש שהגוף שלה טמא ולכן עליה להימנע ממניות, עובדת מין תרגיש שהיא כאדם, חסרת ערך וכול מה שיש לה להציע הוא רק גופה, ונתעסק רק בו. שתי התגובות יושבות על תגובה טראומטית של דיסוציאציה. הרחבה על הקשר בם זנות ופגיעה מינית בילדות
